כוח סוס: 24 שנים לחוות הסוסים של אלכס באור עקיבא

בצפון אור עקיבא, בצמוד לאיזור התעשייה, מתנהלת כבר שנים רבות "חוות הדקל" לסוסים —• מי שמנהל את החווה המקומית הוא אלכס, שכבר מגיל ינקות ראה סוס מול העיניים —• בראיון למגדלור הוא מספר על אהבתו לסוסים, על המשמעות הגדולה שלצידם ועל היעדר העזרה המספקת לשכבות החלשות באור עקיבא שקשורות לחווה שלו 

בשנות ה-80, כששכונת אורות הירוקה באור עקיבא אפילו לא הייתה בגדר חלום, התמקם לו בדיונות החול הצפוניות של היישוב דאז אלכס יעקובוב (45). והוא לא סתם התמקם. הוא בנה את חוות הסוסים שלו ב-10 אצבעות והרבה רצון ואהבה.

"הכל התחיל מגיל 10, מהמשפחה. נולדתי בקווקז בחוות סוסים. מגיל חמישה ימים פתחתי עיניים וראיתי סוסים", מספר יעקובוב וממשיך: "ב-74' עלינו לארץ – לגבעת אולגה, וכעבור שנה כבר היה לי סוס. חוות סוסים בסדר הגודל הזה קיימת מתחילת שנות ה-80' אחרי שעברנו לאור עקיבא. הייתי ילד שלא הלך ללמוד, כל החיים שלי הייתי סביב הסוסים. בגיל 14 הלכתי ללמוד בבית ספר מקצועי – אלישיב זה נקרא. בגיל 18 התגייסתי לצבא, שירתתי בחיל האוויר ואחרי שהשתחררתי התחלתי להשקיע את כל כולי בחווה. מאז ומתמיד השם שלה היה חוות הדקל. בתחילת שנות ה-80' התחלנו בקטן עם 5 סוסים וב-87' כבר גדלנו לחווה גדולה יותר. זה התחיל אחרי שהתחלתי לרכוב בצורה רצינית ולהשתתף גם בתחרויות".

רק דיונות ומשפחת חסן דיב

אלכס הוא אולי בין היחידים בעיר שממש ראה לנגד עיניו איך כל המקום משתנה מהקצה אל הקצה. "ב-1990 המועצה העבירה אותי למקום הנוכחי שלנו. מסביבנו היו רק בית העלמין, מזבלה, דיונות ועוד משפחה אחת שגרה לידי- משפחת חסן דיב", הוא נזכר. "היה לנו פה מאחורה אגם יפה ובכלל- טבע. גם למשפחה השנייה הייתה חוות סוסים והיינו משכירים סוסים לרכיבה. חוץ מזה לא היה פה כלום, רק אנחנו והטבע. לאחר מכן, באמצע שנות ה-90' התחילה 
ההתעוררות ובניינים החלו להיבנות פה. מאוחר יותר כבר החלו לשווק פה מגרשים ו'סגרו עלינו' למעשה. אני מאוד אוהב טבע אבל לצערי אין לנו טבע. באו לאנשי כסף ואמרו להם תבנו. את המשאבים הטבעיים שהאדם והחיה צריכים- העלימו לאט לאט. אני מאמין שכל עיר צריכה להתפתח, אבל בכל עיר מכובדת משאירים את הטבע והנוף. לא על כל שטח באים ומקימים בניין כדי לעשות כסף. אמורים לגדול פה אנשים וילדים. זאת ילדות תל אביבית. אין לך כלום חוץ מזה. בקטע הזה- זה פגע לנו בטבע, פגע לי בפרנסה ובסוסים".

למה דווקא סוסים?

"הסוסים זה משהו שעובר לי בדם. אני מאמין שיש סבירות שבגלגול שעבר הייתי סוס. לפני כל דבר בחיים שלי – זה סוסים. התחברתי והתפתחתי ביחד עם הסוסים. כשאנשים הלכו וקנו מכונית חדשה או בית בקיסריה, אני בניתי עוד צריך בחווה. 36 שנים מהחיים שלי העברתי עם הסוסים. כל מה שהרווחתי נמצא כאן, כל מה שהפסדתי נמצא כאן. בכל הכסף שהשקעתי בתחום יכולתי לקנות היום לפחות שלוש וילות.

"אפשר להגיד שהחיבור אליהם זה דבר שמציל חיי אדם. סוסים, דולפינים וכלבים הן חיות שמלמדות את האדם לתת ולא רק לקבל. במצבים קשים של חוסר אונים או חוסר ביטחון – החיה יכולה להבין אותך, לתת לך ביטחון וגב, נתינה ללא אינטרסים. בני אדם לא תמיד יכולים לתת את זה. אלה חיות שכשאתה מטפל בהן אתה גם מקבל. לא חומרי, אלא רגשי. ברגשיות אין מחיר. אין לדבר הזה גיל. גברים, נשים וילדים. מדובר פה לעיתים בדברים שפסיכולוג ואפילו אבא ואמא לא יכולים לתת. אני ממליץ לכל אחד ואחד להתחבר לפן הזה. לסוסים אין תחליף טיפולי, זה אחד הדברים הטובים ביותר בתחום הרגשי".

העירייה לא תומכת

איך מסתדרים עם חווה באור עקיבא? בכל זאת, זה לא מרכז הארץ פה.

"קשה מאוד, ועם ראש העיר הקיים זה עוד יותר קשה. ראש העיר רחוק מחינוך. בין מה שהוא משמיע לבין המציאות יש פער גדול. הוא שם לי הרבה רגלים ואני מרגיש שאין מצידו תמיכה. הוא הוריד לי 60 תלמידים של מרכז הנוער. היו פה נוער במצוקה וילדים דרך לשכת הרווחה ומחלקת החינוך. הוא תמיד אומר 'אין כסף' ו'אין כסף'. אבל מה? לבנות עוד כביש יש כסף, ולהחזיק קבלני גינון יש כסף ולנסוע במכוניות פאר יש כסף. על פי מה שאני יודע, מחלקת החינוך מקבלת יותר מ-2 מיליון שקל לנוער במצוקה. אבל הכסף לא הולך לילדים האלה. ילדים נופלים לסמים כל יום ביומו. לפני ראש העיר הנוכחי היה יעקב אדרי. אצלו החינוך היה בראש הפירמידה. עכשיו בא ראש העיר ומפסיק הכל. החווה הייתה מושכת נערים ונערות במשך שנים ועד לפני שנה וחצי, וזה פשוט נפסק. ההסבר של העירייה זה תקליט שבור של 'אין כסף'. לדעתי, יש כסף בריבוע. הם כנראה רוצים שעוד ילדה, סליחה על הביטוי- תצא זונה, ועוד ילד יעשן ג'ויינט, אקסטזי, מעצרים וכן הלאה. העירייה מחפשת כותרות שיבליטו אותם. לא חשוב להם להציל עוד ילד. בשבילי- להציל ילדים זו המשמעות האמיתית. ככה עשיתי עם 70 ילד שבאו לפה במשך השנים. הם לא יכולים להגיד לאמא חד הורית או למשפחה עם אבא בכלא – 'תסתדרו בעצמכם'. צריך לתת יד לאנשים נזקקים. שמעון אמויאל, שהיה מחזיק תיק החינוך בתקופת אדרי, היה יושב איתי עד 11 בלילה ועובד על תוכניות לילדים. אנחנו הצלנו נערים שהיו בדרך לכלא. להם נתנו מענה דרך קציני מבחן. להגיד אין תקציב? 3000 שקל בחודש אין? אלה הם שקרים".

מה זה אומר להחזיק חוות סוסים?

"זאת עבודה פול טיים משש בבוקר ועד שמונה בערב. יש לנו תלמידים כלומדים אצלנו כבר שנים והם באים ועוזרים. בכל מקרה זה קשה. כל כולי פה. גם חברים עוזרים לפעמים. זה המון שעות. ברגע שאתה לומד לתת לבעלי חיים האלה, אין לזה סוף. אם אתה בפנים אז זו הפעילות".

מי בעצם מגיע לפה?

"מגיעים מכל הסוגים ומכל המקומות. חדרה, איזור נתניה, בנימינה, חיפה, זכרון, חוף דור. באיזור שלנו יש מעל 25 חוות פעילות, כולם חברים שלי. מאור עקיבא יש לי רק שני תלמידים, כי יש כאן פחות אמצעים לאנשים. השיעורים נעים סביב 80 עד 120 ש"ח. הרצון שלי הוא לעזור ואני גם מוריד לפעמים מחירים. היו גם מצבים שהורדתי ל-200 שקל בחודש. זה כי אני יודע שהאמא הזאת, שמביאה את הבן שלה, לוקחת את הכסף הזה מהלחם שלה. אני הגעתי מהמצבים האלה ואני יודע מה זה".

לסיום – מה היית רוצה לראות באור עקיבא בשנים הקרובות?

"יותר חינוך ויותר מודעות. לשים במקום הראשון את האנשים שכן צריכים עזרה. להפסיק לדרוך על אנשים עם מעט יכולות, לתת להם יד ולא ללכת רק עם הטייקונים. לאנשים קשה לגמור את החודש ואנשים צריכים לחיות. יש בעיר הזאת אנשים שמרגישים מושפלים, לא יכולים לחיות בכבוד. זה לזלזל בערך של האדם וזה ממש לא צריך להיות כך".